גזר דין בתיק ת"פ 5303-08

הנאשמים  1 ו-5 הורשעו עפ"י הכרעת דין בעבירות של סיוע לניסיון לקבלת דבר במרמה עפ"י סעיפים 415+ 25 +31 לחוק העונשין תשל"ז- 1977. נאשם 1 הורשע בנוסף בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים עפ"י סעיף 284 לחוק הנ"ל.

עסקינן בעבירות שבוצעו על רקע מכרז שהוציאה מועצת העלמין תל-רגב בשנת 2003 להפעלת חניון במתחם בית העלמין תל רגב. מדובר היה במכרז שהתנהל "כמכרז סגור", שבמסגרתו המועצה פנתה למספר מצומצם ומסוים של חברות שעיסוקן בהפעלת חניונים על מנת שיגישו הצעות למכרז הנ"ל.

נאשם 1, מי שהיה בתקופה הרלוונטית יושב ראש מועצת בתי העלמין תל רגב וחבר במנהלת המועצה, הורשע בכך שסייע לראובן גרוס (אחד מחמשת המפעילים שאליהם פנתה המועצה) לנסות ולזכות במכרז הנ"ל במרמה. נאשם 1, למרות שידע על כוונותיו הפליליות של גרוס ועל אופן התנהלותו, או למצער חשד בהן, סייע בידו להמשיך במזימתו תוך שהוא מעלים את העובדות הרלוונטיות מחברי המועצה.   

נאשם 5, אחד מחמשת מפעילי החניונים שניגשו למכרז, סייע אף הוא לגרוס לממש את כוונתו לזכות במכרז שלא כדין, בכך שהשתתף במכרז בשם חברת ברטינה למראית עין ונתן ידו לכך שמטעם חברת ברטינה תוגש הצעה פיקטיבית שמולאה על ידי גרוס, תוך יצירת מצג כוזב כאילו חברה זו משתתפת כדין במכרז. 

טיעוני המאשימה:

בטיעוניו לעונש שם ב"כ המאשימה דגש על חומרתן הרבה של העבירות, פועל יוצא מכך שהנאשמים  פעלו כדי לרמות רשות ציבורית ובכך לפגוע בשירות הניתן לציבור. לטענתו, מכרז ציבורי נועד להבטיח כי הרשות תתקשר בעסקה עם הגוף הראוי והמתאים ביותר ופעילות שנועדה לעקוף את כללי המכרז התקין, היא לא רק מקור לשחיתות ולהעדפה פסולה, אלא מהווה פגיעה בציבור. ב"כ המאשימה הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שבה ניתן ביטוי לחומרה הנלווית למעשים מסוג זה.

לטענת ב"כ המאשימה, למרות שמדובר במעשים שהתבצעו בשנת 2003-4 ולא ניתן להתעלם מחלוף הזמן הרב שעבר, אסור לשכוח שתיק זה הוא נדבך אחד מתוך פרשה גדולה הידועה כ"פרשת החניונים" פרשה שהצריכה  חקירה מורכבת מרובת חשודים שגזלה זמן. 

בהתייחס לנאשם 1 הדגיש ב"כ המאשימה את העובדה, כי מעשיו של נאשם 1 בהעלימו מחברי המועצה את התנהלותו של גרוס ובניסיונו לטשטש את טביעות אצבעותיו של גרוס בענייני המכרז, היוו סיוע אקטיבי וממשי לאחרון. לא מדובר היה מצדו של נאשם 1 במעידה חד פעמית אלא בהתנהלות מתמשכת, לאורך זמן, במצב שבו הייתה לנאשם די שהות להתעשת ולחדול מלשתף פעולה עם גרוס.

לדברי התובע, בהיות נאשם 1 עובד ציבור, מי שהיה בעצם ממונה על תקינות המכרז, הרי כחלק משיקולי הענישה קיימת החובה להביע מסר עונשי ראוי ומרתיע למען הבטחת אמון הציבור במערכת הציבורית.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי העובדה שלא הוכח שלנאשם 1 היה רווח ממוני מזכייתו של גרוס במכרז אין בה כדי להקהות מחומרת מעשיו. ההלכה הנוגעת לעבירות מסוג מרמה והפרת אמונים קובעת שהאינטרס הציבורי נפגע ויכול להיפגע קשות גם כאשר עובד הציבור לא לוקח דבר לכיסו (ראה  עפ 332/01 מד"י נ' שמעון שבס, נז (2) 496 ).

לדברי ב"כ המאשימה, לעברו הפלילי הנקי של נאשם 1 קיימת משמעות עונשית מוגבלת בענייננו שכן העבירות דוגמת אלה שביצע הנאשם מבוצעות דרך כלל על ידי אנשים נורמטיביים בעלי עבר פלילי נקי שאחרת לא היו מגיעים לאותה עמדה בכירה שאפשרה את ביצוע העבירות.

ב"כ המאשימה עתר להשית על נאשם 1 מאסר בפועל שיכול שירוצה בדרך של עבודות שירות, כפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי.

אשר לנאשם 5: ב"כ המאשימה הדגיש את שיתוף הפעולה הפסול עם גרוס בידיעה שכתוצאה ממנו תושג הזכייה במכרז במרמה. לדבריו, יש חובה להרתיע מפני מעשים מעין אלה, במיוחד כאשר מדובר באדם, דוגמת נאשם 5, שעסק ועוסק בתחום החניונים, תחום שבו מרבית ההתקשרויות נעשות בדרך של מכרז, אדם אשר מבין את החשיבות הקיימת לכך שמכרזים התנהלו באופן הגון ושוויוני. גם כאן, האינטרס הציבורי מחייב הבעת  מסר עונשי מחמיר ומרתיע.

ב"כ המאשימה הסתייג מטענת נאשם 5 שצצה ועלתה במהלך המשפט לפיה הוא פעל מתוך פחד מגרוס. לדברי התובע, למרות שלא ניתן להתעלם מאישיותו הכוחנית של גרוס כפי שהשתקף מהעדויות השונות, הרי שלא זו בלבד שטענת נאשם 5 לא בוססה די הצורך בראיות חיצוניות, אלא שמהאזנה לשיחה ת/50א' בין נאשם 5 לבין מזכירתו של גרוס ניתן ללמוד על שיחה באווירה נינוחה וידידותית, של אדם שאינו נשמע לחוץ.

לדברי התובע, לעניין העונש, יש לאבחן בין נאשם 5 לבין נאשמים 3 ו-4 אשר אומנם הורשעו במעשים דומים ובשיתוף פעולה דומה עם גרוס, אך להבדיל מנאשם 5 הם הודו, הביעו חרטה, חסכו זמן שיפוטי ואף העידו כעדי תביעה בתיק הנוכחי.

ב"כ המאשימה עתר להשית גם על נאשם 5 מאסר בפועל שאפשר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן  מאסר על תנאי וקנס.

טיעוני ב"כ נאשם 1:

בהתייחס לטיבם של המעשים ולטיבה של העבירה, הדגיש ב"כ הנאשם 1 את קביעות בית המשפט בהכרעת הדין לפיהן אין אינדיקציה ברורה לעומק מעורבותו של נאשם 1 בתוכנית העבריינית הכוללת ולכך שהוא נכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, סיבה שבגללה זוכה מהעבירה העיקרית שיוחסה לו בכתב האישום והורשע תחתיה בעבירה של סיוע לניסיון לקבלת דבר במרמה. לא זו אף זו, לדבריו, מעשיו של נאשם 1 לא היו מצויים במדרג חומרה גבוה, שכן  לא הוכח מעבר לספק סביר שידע את מלוא העובדות והרשעתו התבססה על הטענה שהוא חשד בכוונותיו של גרוס ועצם את עיניו.

עוד הדגיש הסנגור את חלוף הזמן מאז המקרה והעובדה שהתביעה השתהתה בהגשת כתב האישום.